היא הייתה עצבנית. היא כעסה על בעלה. הוא שיקר לה. הוא שיקר פעמים רבות. היא עייפה מהשקרים שלו. היא אמרה שדי היה מספיק. היא הסירה את הטבעת שלה. היא הפילה אותו לשירותים. היא שטיפה בשירותים. היא נכנסה לרכב שלה. היא עלתה על הכביש המהיר. היא נהגה במכונית במהירות. היא בכתה. ההפך מאמא של המסוק היא אמא בטווח החופשי. האם לטווח חופשי הולכת על סגנון הורות איטי, אבל זה לא ריאלי. במציאות, אני לוקח את מה שאני יכול להשיג. אני חי עם שברי הזיכרונות שיש לי, המהלכים הרחבים של הלילות שעברו, זיכרונות של רגשות שהרגשתי פעם. אני שומרת על כמה שיותר חברויות, בעיצומו של הרעש הבלתי נגמר, אני עומד לבד, מביט בבבואה שלי שמתחמקת מהמבט שלי. ימים חולפים, אבל החלומות שלי מרגישים רחוקים, תמיד ממש מעבר להישג שלי. עם כל פעימת לב, אני לומד לחבק את מי שאני. כל מאבק מלמד אותי משהו, וכל טעות היא חלק מהדרך שלי. אני מקבל את חוסר השלמות שלי ומבינה שהם מייחדים אותי. כשהתקווה פורחת שוב, אני מוצאת כוח בפנים. אני מבטיח לא רק לרדוף אחרי החלומות שלי אלא לאהוב את עצמי בכל צעד. כי במסע הזה, אני החבר הכי טוב שלי, התומך הכי חזק שלי והאהבה הכי גדולה של חיי. את ההבטחה הזו אני שומרת קרוב לליבי, נותן אותה לעולם מלא תקווה ואינספור התחלות חדשות שמחכות לי.
תמיד ממש מעבר להישג שלי. לעתים קרובות אני מרגיש כל כך עייף. דאגות עוטפות אותי בחוזקה, דוחפות כל תקווה שאני מחזיקה בי. הבנתי שלאהוב את עצמי זה מסע קשה. לפעמים אני נופל, והספק לוחש לי באוזן. ובכל זאת, עמוק בפנים, אני מבטיח. הבטחה להמשיך להילחם, לרדוף אחרי החלומות הנוצצים למרחוק. הבטחה להסתכל פנימה ולמצוא את היופי החבוי מתחת לפגמים שלי. בכל לילה, כשהחושך יורד, אני טווה מילים במוחי, רוקדת בדמיוני. אני זוכר את הרגעים שמביאים לי שמחה, את הזיכרונות שמרימים את ליבי. בשתיקה, אני מזכיר לעצמי: "מספיק, אתה חשוב.אני אומרת שלום לאנשים חדשים בלי לצפות שהם ירצו לעשות איתי משהו אחרי המפגש שלנו, ואני נפרדת יותר ממה שהייתי רוצה. הניסיון להיזכר בדברים מרגיש כמו ליצור אגרוף של חול - לא משנה כמה אנסה להיאחז בו, רובם יחמוקו בין הסדקים כלומר היא מאפשרת לילדיה לחקור את העולם בקצב שלהם עם מעט כיוון. השם נובע מהרעיון שלילדים צריך להיות חופש לחקור את עולמם או טווחם בצורה הגיונית עבורם.
היא שמעה את מכונית השוטר. היא ראתה את האור המהבהב. היא נסעה מהר יותר. עכשיו היא הולכת קמ"ש. השוטר נסע מהר יותר. התחיל לרדת גשם. למרות היותך הורה מודע ומעורב זה לא דבר רע, הורי המסוקים לוקחים את זה עד קצה. פעולותיהם של הורי המסוק פוגעים בפועל אתה תמיד חוזר אליי כשאני הכי פחות מצפה לזה. כמו שיר שלא שמעתי שנים שפתאום מתנגן ברדיו, או ריח הגשם שפוגע במדרכה, מושך אותי לזיכרון שחשבתי שקברתי. אתה חומק בין הסדקים של המחשבות שלי ביום רביעי אקראי. ובכל פעם, זה מרגיש כאילו אף פעם לא באמת עזבת. אני זוכר את הכל - כל כך חזק, זה מפחיד אותי. הדברים שרק ידענו - אלה שהבטחנו יישארו בינינו. אתה זוכר? אני כן . איך שהעיניים שלך אורו כשדיברת על האדם שרצית להיות. החלומות שהרגישו גדולים מדי אבל אף פעם לא הפחידו אותך. איך שהבטחת בי את החלקים שלך פחדת להראות לעולם. אני עדיין נושא את משקל הסודות שלך. אלה שאמרת לי לשמור. החזקתי אותם קרוב, כמו זכוכית שבירה, מפחדת לתת להם להתנפץ. הפחדים שלך, הפגמים שלך - הם אף פעם לא הפחידו אותי. אני לא חושב שאי פעם אפסיק לזכור אותם. הם חלק מהגרסה שלך שאני עדיין נושאת. אתה חלק ממני שאני לא יודע איך לשחרר. ואולי לעולם לא אעשה זאת. כי לשכוח אותך פירושו לשכוח גם חלקים מעצמי. וזה הפסד שלדעתי לא יכולתי לשאת. אז, לא. לא שכחתי אותך. לא יכולתי. אולי זה העניין של אנשים שמותירים סימנים - הם אף פעם לא באמת דוהים, לא משנה כמה זמן עבר בילדים, בכך שלא לימדו אותם להיות אחראים למעשיהם. לדוגמא, הורי מסוק היו מתקשרים לילדם הבוגר בגיל המכללה כדי להעיר אותם ללכת לשיעור כאשר חלק מהמכללה לומד להיות אחראי ולומד לנהל את הזמן שלך. גם הורי המסוק מודאגים יתר על המידה מכך שילדיהם ייפגעו. המשמעות היא הורי מסוק לעצור את הסקרנות הטבעית של ילדם.
היא לא האטה. היא איבדה שליטה. המכונית התהפכה. זה התגלגל שוב ושוב. היא נפטרה לפני שהפסיקה. האיכר נוהג בטרקטור. הטרקטור חופר במעלה האדמה. הוא שותל תירס צהוב באדמה. הוא שותל את התירס הצהוב באביב. התירס גדל בקיץ. הגשם עוזר לתירס לצמוח. אם אין גשם, התירס מת. קיבלתי שאני לא זוכר את הכל. אני אחיה עם הזכרונות שיש לי. חלק מהכיף שבחיים הוא לחבר דברים יחד, לחבר את הנקודות, להסתכל אחורה כדי לראות את כל הצעדים והפספוסים שעשיתם כדי להגיע לאן שאתם היום. וזיכרונות לא חייבים להינשא לבד. יש תחושה חמה כשאני מוצא תמונה של חברים שלא שמעתי מהם שנים. פתק שנכתב באמצע הלילה לאף אחד במיוחד. ניצוץ של שמחה כשמישהו מדבר על זיכרון נעים ששיתפת ששכחת ממנו. אני לא זוכר הכל. אני לא יכול לפגוש את כולם. אני לא יכול לקבל את כל מה שאני רוצה. אבל אני אקח את מה שאני יכול להשיג, ואאסוף עוד בדרך. אם אני לא זוכר הרבה, אז אני מקווה שמישהו אחר זוכר, או שאמצא פתק ותמונה שיפתחו זיכרון ששכחתי שיש לי. אני אשא איתי את כל מי שפגשתי, ואשמח על כל מפגש שיהיה לי מזל בעתיד אם יש הרבה גשם, יש הרבה תירס. הוא מקצר את התירס הצהוב בסוף הקיץ. הוא מוכר את התירס בדוכן הירקות שלו. הוא מוכר אוזן אחת תמורת 25 סנט. הוא מוכר ארבע אוזניים תמורת 1 דולר.