בארצות הברית דור הבומר לתינוקות כולל את אלה שנולדו בזמן שלאחר מלחמת העולם השנייה. תינוקות אלה מגיעים כעת לגיל הפרישה. ככל שמבוגרים אלה מתבגרים, רבים מילדיהם הבוגרים דואגים כיצד הם ידאגו להוריהם המזדקנים. בארצות הברית זה לא מקובל שדורות מרובים חיים תחת קורת גג אחת. ברגע שילדים מתבגרים ומתחתנים הם עוברים דירה ומשאירים את הוריהם, שנושא בנטל של להרגיש לא מספיק, אני מקווה שתמצא שלווה בידיעה שאתה מספיק, גם אם התשוקות שלך משתנות. אתה יותר ממה שהיית טוב בו פעם. אתה יותר מסך הכישרונות שלך. אתה עדיין אתה, גם אם אתה הזה משתנה המזדקנים להתמודד עם עצמם. כאשר ההורים המזדקנים האלה כבר לא יכולים דואגים לעצמם בגלל גיל או מחלה, אין זה נדיר שילדים בוגרים בארצות הברית ימצאו את הוריהם הקשישים בבית אבות. בית אבות הוא מתקן המציע טיפול בקשישים וחולים 24 שעות ביממה. כפי שהשם מרמז, בבתי אבות יש אחיות רפואיות, רופאים, עובדים סוציאליים ומטפלים שיעזרו למבוגרים מזדקנים להתמודד עם אתגרי חיי היומיום.
במרבית בתי האבות יש פעילויות חברתיות המיועדות לקשישים לעסוק ולהיות פעילים. פעילויות אלה נעות בין משחקים לשיעורי ריקוד ולילות קולנוע. בתי אבות אמורים לספק שלוש ארוחות מזינות לתושביהן. עם זאת , בתי אבות מעוררי מחלוקת . היו מקרים ברחבי הארץ של עובדים השנה הזאת ממש הצחיקה אותי. הייתי צריך לנצל את התושייה, האומץ והחוסן שלי כמו שלא היה מעולם. הפוקוס שלי עבר להישרדות, ואם אני כנה, לא היה הרבה מיינדפולנס במהלך התקופה ההיא. למען ההגינות, היו רגעים. הייתי יוצא לגינה שלי ומתמקד בצמחים שלי ולא בבעיות שלי. עשיתי מה שיכולתי, אבל רוב הזמן, רק רציתי לבדוק מהחיים שלי כשסוף סוף יש לי קצת השבתה. הורדתי משחקים לטלפון שלי, צפיתי בתוכניות חסרות שכל בטלוויזיה וחיפשתי דרכים קלות להוריד את הלחץ שלי, כי הייתי כל הזמן בלחץ. אפילו הייתי מתעורר באמצע הלילה עם משקל העולם לוחץ למטה. אפילו שינה לא הייתה בריחה עבורי. בבתי אבות המתעללים ואף שודדים את התושבים הקשישים. יש מדינות וסוכנויות פדרליות שונות שאמורות לפקח על מתקני בית האבות. יש אנשים שחשים שעליהם להיות באחריותם של בני המשפחה, במיוחד ילדים בוגרים, לדאוג להוריהם המזדקנים או החולים. עם זאת, לילדים רבים בוגרים יש ילדים ומשפחות משלהם לטפל, ואין להם אמצעים לטפל בהוריהם הקשישים; אחרים דואגים לכישורים רפואיים הנחוצים אם הוריהם הקשישים חולים קשה.
דיג, טנגו. הוא היה תלמיד נורא בתיכון, ובכל זאת היה מושג מאוד מחוצה לו. אולי הוא נסע ברחבי אירופה לטורנירי שחמט, או ברחבי ארה"ב לאליפויות טניס, או בילה שעות ארוכות ברישום אמנות בספר סקיצות שחור. היה מורה אחד במיוחד שהאמין בו, וזה עשה את כל ההבדל. הוא מצליח בצורה יוצאת דופן, מחובר להפליא. אם הוא היה משועמם בבית הספר, הוא אתגר כמו אף אחד אחר בקריירה שלו. הוא הניע רעיון או שאיפה מקוריים להשלמה, עם משמעת וכוח רצון שתוכלו רק לדמיין, השיג את מה שרוב בני האדם יכולים רק לחלום עליו. ובכל זאת, ככל שהוא מצליח ומבריק יותר בתחום מסוים, הוא מסורבל ובלתי כשיר יותר בבסיסי האחרים: הוא שוכח לאכול, הוא לא יכול לבחור את הבגדים שלו, הוא לא יכול להרתיח ביצה . אבל אתה מחייך כשנודע לך על המוזרויות האלה. אתה מוצא אותם משעממים. הוא מוצא את עצמו מדבר איתך הרבה, מספר לך דברים שמעולם לא אמר למישהו אחר.
שניכם מסיקים שייתכן כי הקשר שלכם הוא מיוחד. אכפת לו מאימו, מאחיו או מאחותו, אך הוא נלחם המון עם אביו. אביו היה נרקיסיסטי ואכזר, וזה צלקת רגשית שעדיין פוצעת אותו היום. יש לו נטייה למשחקי היגיון, והוא דובר מספר שפות. צרפתית, גרמנית, יפנית - יופקדו עליכם בפעם הראשונה שתשמעו אותו מדבר שפה אחרת, נדהמת מהעולמות שהוא מרחף ללא מאמץ לזה שלעולם לא תוכלו לדעת. הוא מתמטיקאי, אנליטי, מהנדס, האקר - אבל מעל הכל הוא אוהב לפתור בעיות. אין שום בעיה שהוא לא יכול לפתור או לא ינסה. כדי לפרוץ את מוחו, פשוט הציע על בעיה היפותטית וצפה במוחו מסתובב בחיפוש אחר פיתרון. הוא מודה שהוא עובד הרבה, הוא לא פוגש הרבה נשים, אבל הוא מחפש את האישה הנכונה: חכמה, מונעת, יפה. הוא לא שייך היכרויות או אפליקציות מקוונות, הוא שונא היכרויות והוא מתוסכל ונטול מושג. אתה תוהה מדוע. יש הילה של מיסטיקה שמקיפה אותו כשאתה נפגש, סוג של כוח ונוכחות באנרגיה שהוא אפילו לא מודע לה, וזה בדיוק מה שהופך אותו לכל כך מסקרן. הוא עלול לטאטא אותך במפתיע מרגליו בעומקו, בעוצמתו, במחשבותו. התבונן בו כשהוא אבוד במחשבה, למבט ההוא הרחוק והעתיד בעיניו.
פתאום תמצא את עצמך מאוהב בגבר המוזר אך המבריק הזה. כשמדובר בגברים חכמים ומופנמים, יתכן מאוד שתהיה האישה היחידה שהם אהבו זמן מה. ביישניות אנושות, יתכן שהם לעולם לא אנשים סביבך אולי לא ישימו לב. מבחינתם, אתה עדיין האדם שאוהב את מה שאתה עושה . הם רואים את העבודה שעשית, את התשוקה שהייתה לך פעם, והם מניחים שהיא עדיין שם.אבל בפנים, אתה נושא את המשקל של הידיעה שמשהו חסר. זה מאבק שקט, כזה שאין לו פתרון קל. אבל זה העניין - מותר לך לשנות .מותר לך לגדול, גם אם צמיחה זו פירושה לוותר על משהו שפעם אהבת.מותר לך להגדיר מחדש את המשמעות של תשוקה עבורך. אבל זה לא עושה את זה פחות כואב להרגיש שאתה מאבד חלק מעצמך בתהליך. זה לא מקל לקבל את זה שאתה כבר לא האדם שפעם היה מצטיין במשהו שפעם היה חשוב לך הכל. אולי לעולם לא תחזיר את אותה מיומנות או תשוקה, וזה בסדר. מה שחשוב זהאתה עדיין מנסה, עדיין לומד, עדיין מאפשר לעצמך להתפתח. כי בסופו של יום, אולי זה כבר לא קשור להיות טוב בזה -אולי זה רק על מציאת שמחה בתהליך, גם אם התוצאה לא מה שהייתה פעם יבקשו ממך לצאת. אבל אם כן, כל אחד ואחד מהם יהיה עצבני כמעט קומי סביבך. ליבם יתמודד כמו משוגע בפעם הראשונה שהם אוחזים בידך, הולכים לאורך קו המים של העיר תחת שמי לילה מוארים בכוכב.